יש לי חשש די גדול שיהיה לנעה קצת משעמם 10 ימים ללא חברה של ילדים אחרים,
דבוקה אלי במקום זר.
קצת מדאיגה אותי העובדה שבגיל הזה עדיין קשה להם לראות את היופי הרומנטי להפליא
שאנחנו, במרומי גיל ה-40 יכולים לראות ולהריח בכל פינה של העיר הנהדרת הזאת.
אני יכולה לבכות ממראה של קרואסון מגרה,
או סידור של באגטים בסלסלאות קש הגבוהים המפוזרים בכל בולנג'רי.
הצבעוניות של המקרונים מושכת אותי יותר מטבעת יהלום מטיפני'ס.
חלונות הראווה ב-Marais, הויטרינות עץ הצבעוניות,
פנסי הרחוב ושלטי המטרו גורמים לי לצמרמורות בגוף.
זה לא ממש דברים שמרגשים או מזיזים שערה בגוף של ילדה בת 8.
בשיטוט בחנות ספרים מצאתי את הספר החמוד הזה של דני קרמן:
"פריז - מדריך לילד המטייל"
אתמול צללתי בו, ונראה לי שהוא יהיה ידיד טוב מאוד שלנו לאורך הטיול.
הוא מסביר בשפה מקסימה ופשוטה על כל אתר ואתר בפריז,
מספר על המהפכה, על לואי ה-16 ומרי אנטוניאט,
וגורם לך להסתכל אל מעבר לטריוויאלי.
ובנוסף יש חידות מפוזרות לכל אורך הספר,
משימות קטנות וחמודות שיכולות להוסיף קצת עיניין לסתם טיול בטיילת, למשל.
נעה כבר התחילה לדפדף בספר,
אבל הוא עדיים קצת קשה לה לקריאה.
היא כבר הודיעה חגיגית שהיא לוקחת איתה לטיול שני יומנים:
אחד לחוויות ואחד למחשבות.
היא מאוד רוצה גם שניקח איתנו את הרולרבליידס שלה,
והחלטתי שיכול להיות רעיון לא רע לשרוף שעות מתות בהחלקה בפינות נחמדות בעיר,
בעיקר בסביבות הדירה שלנו.
ואני?
הפעם אני לוקחת איתי מחברת סקיצות,
כי הכי הכי בא לי לצייר את פריז ואת הפינות הקסומות.
